מחמוד יחיא ואח' נ' עזבון המנוח פאוזי כנענה ז"ל ואח'

פסק דין

1.בתאריך 20.2.00 הגישו התובעים, בבימ"ש השלום בחדרה, תביעה לסילוק יד וצו מניעה קבוע. בתביעתם טענו התובעים כי הם מותוולים על ווקף לפיו הקדיש פוזי כנעאן ז"ל (להלן: "המנוח") חלקים מחלקה 86 בגוש 12119 מאדמות כפר קרע (להלן: "החלקה") לווקף וכי על הנתבעים, שהינם יורשי המנוח לסלק ידם מהחלקה.

2.הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי המנוח לא היה הבעלים של החלקה בשלמות אלא הבעלים של מחצית בלתי מסוימת של החלקה, אשר לא היתה רשומה על שמו. הנתבעים טענו גם כי אין תוקף לפסק דינו של בית הדין השרעי בהעדר שטר הקדשה ולאחר שמטרת ההקדש (בית קברות) לא קויימה. עוד נטען כי ההקדש לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין ואין לו תוקף ובכל מקרה לא ניתן לזהות את שטח ההקדש מתוך כל החלקה ולכן הוא בטל.

3.בהחלטה מיום 12.11.03 הועברה התביעה לבימ"ש זה.

4.בעקבות ההעברה הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן ובו ביקשו לקבוע כי ביחסים בין הצדדים, הבעלות בחלק מהחלקה (מגרש שסומן 86/6) הינה של הווקף שיצר המנוח ואשר אושר בפסק דינו של בית הדין השרעי. כן ביקשו התובעים להורות על רישום חלק מהחלקה על שמם.

העובדות:

5.החלקה הינה בשטח של 64 דונם, והיא רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח ½ קרן קיימת 55563/128830, ביידוסי רים 738/64,415 , 250/64,415 , 250/64,415 וקבהא רוח 3,188/64,415.

6.ביום 18.5.56 נערך הסכם בין פאוזי עבדול קאדר כנעאן (להלן: "המנוח") לרשות הפיתוח בהתאם לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, לפיו הועברו למנוח זכויות רשות הפיתוח בחלקה. ההעברה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.

7.במהלך השנים מכר המנוח חלקים מהחלקה לצדדי ג' שונים.

8.המנוח הצהיר בפני בית הדין השרעי על רצונו להקדיש קרקע לווקף.

9.לטענת התובעים המנוח הצהיר על הקדשת שטח של 5 דונם מתוך החלקה לבית קברות. הצהרתו של המנוח אושרה על ידי בית הדין השרעי ביום 13.4.74 במסגרת תיק ווקף 83/74 . בהחלטה נאמר כי המנוח הביע רצונו להעמיד לווקף "חמישה דונם מהקרקע שבבעלותי בחלקה 86 בגוש 12119 הנמצאים בצד המזרחי מהקרקע ... לבית קברות בה יקברו המוסלמים מכפר קרע ...ואם הקבורה בה בלתי אפשרית אני מתנה לעצמי ולמי שיהיה המותוולי במקומי הזכות לחליפין...".

10.לטענת התובעים בוצע שינוי במיקום שטח הווקף עקב בניה שנעשתה בצד המזרחי על ידי צדדי ג' וחילופי שטחים בין אותם צדדי ג' ובין מנהלי הווקף, כאשר החילופין אושרו על ידי בית הדין השרעי בהחלטה מיום 15.10.00

11.באותה החלטה מונו התובעים כמתוולים של החלקה במקומו של ראש המועצה שכיהן עד אותה תקופה כמתוולי.

12.אחד מיורשי המנוח ביקש לבטל את ההחלטה המאשרת את עיסקת החילופין. בקשתו נדחתה על פי החלטת בית הדין השרעי מיום 10.7.00.

13.ביום 19.9.00 ניתן על ידי כבוד השופטת שטמר פסק דין הצהרתי בה"פ 849/98 ולפיו הנתבעים הינם הבעלים של מחצית החלקה מתוקף הסכם החליפין עם רשות הפיתוח וכי הם זכאים להרשם כבעלים של זכויות אלה.

14. דין מיום 20.6.06 (בתיק זה) קבע כבוד השופט ג'רג'ורה כי לא ניתן ליצור ווקף על השטח שבמחלוקת- מאחר ומדובר בשטח שבעליו הם שותפים במושע, ולפיכך התביעה נמחקה.

15.התובעים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7401/06) ובפסק דין מיום 6.3.08 בוטל פסק הדין לאור העובדה שניתן בלא שכל בעלי הקרקע המחזיקים היו בעלי דין. בפסק הדין נאמר כי:

"דעתנו היא כי טרם הכרעה בשאלה הראשית שבמחלוקת חייבים היו להיות בפני בית המשפט כבעלי דין כל בעלי הקרקע והמחזיקים . ראוי כי בטרם הכרעה תונח בפני בית המשפט התשתית העובדתית המלאה בנוגע לחלקה. רק לאחר מכן ניתן יהיה להכריע בשאלה הנזכרת ובשאלות נוספות שעשויות לעלות במהלך הדיון. כך למשל ייתכן ויתברר כי אף שמבחינה רישומית מדובר במושע, הרי באופן מעשי קיימת חלוקה של הקרקע , אשר כל הבעלים הרשומים וכל המחזיקים מודעים לה ומסכימים לה. יתכן ועובדות כאמור עשויות להוביל לתוצאה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט המחוזי".

בית המשפט העליון הורה על החזרת הדיון לבית משפט זה, כאשר התובעים חוייבו להגיש כתב תביעה מתוקן , בו יצורפו כנתבעים כל הבעלים וכל המחזיקים של החלקה.

16.בהתאם לפסק הדין הוגש כתב תביעה מתוקן , כאשר בנוסף לנתבעים המקוריים (יורשי המנוח – להלן: "הנתבעים"), צורפו עוד 29 נתבעים (בתוכם גם רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל – הבעלים הרשומים).